ניצני עוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ואח'

החלטה

המבקשת [התובעת]:ניצני עוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ

המשיבה 1 [הנתבעת]:מע"צ בע"מ

המשיבה 2:חופרי השרון בע"מ

החלטה

בפניי בקשה מטעם התובעת להתיר תיקון כתב תביעתה.

המבקשת הינה אגודה שיתופית המחזיקה במקרקעין הסמוכים לצומת בארותיים בכביש 57 באתר הקרוי עולש [להלן – "המקרקעין"], כברת רשות. למבקשת הסתבר בשנת 1999 כי בין המשיבה 1 למשיבה 2 נחתם הסכם לפיו תבצע המשיבה 2 עבודות סלילה ניקוז ותאורה בכביש 57 במקטע שבין כפר יונה ליד חנה, העובר סמוך למקרקעין [להלן – "העבודות"].

לטענתה, בשנת 2000 שימשו המקרקעין כשטח התארגנות לכלים הכבדים של המשיבות, לשם שיפוץ כביש 57, והמשיבה 1 אף שילמה דמי שכירות עבור המקרקעין, שתשלומם האחרון בוצע בחודש מרץ 2003. כתוצאה מאותם עבודות שביצעו המשיבות, כך המבקשת, נוצרה פסולת אותה ריכזו המשיבות עוד בתחילת 2002.

ביום 22.1.02 התקיימה פגישה בין התובעת לנציגי המשיבות בנוגע לפסולת שהצטברה בגין העבודות, וסוכם בין הצדדים כי ביום 15.5.02 ועם סיום עונת הגשמים, תנוקה הקרקע מן הפסולת.

המבקשת מציינת כי ביום 13.10.02 התחלף ועד הנהלתה ושנה לאחר מכן התחלף מזכירהּ, באופן כזה שאף אורגן בתובעת לא היה מודע לתכתובות וההסכמים שנעשו מול המשיבה 1, והתובעת לא הייתה מודעת לכל אשר נעשה בתחומי המקרקעין.

ממשיכה המבקשת וטוענת כי חודש יולי 20088 לאחר בדיקת שטחיה, הוחלט לעשות שימוש במקרקעין. או אז הסתבר לה כי במקרקעין קיימות ערמות עפר מעורבת בפסולת, בשטח של 150X40 מ"ר. התובעת ערכה בדיקה מדגמית בערמות הללו, אשר במהלכה נתגלתה פסולת שנוצרה בשל סלילת הכביש והסדרת הניקוז, ושאר פסולת שמקורה בעבודות כביש. עוד הסתבר לה, כי לשם כיסוי הפסולת בעפר, יצרו המשיבות שקע בגובה 30 ס"מ במקרקעין, והדבר נגלה לה אך בחודש יולי 2008 בעת סיור לשם בחינת המקרקעין לצרכים חקלאיים. לאור גילוי זה בשנת 2008, פנתה התובעת למשיבה 1 ודרשה פינוי המקרקעין מערמות העפר והפסולת שהוטמנה בתוכה.

טוענת התובעת כי עצם כיסוי הפסולת בערימות עפר על ידי המשיבות, הוא אשר גרם לכך שבעת חילופי הנהלות התובעת, לא ניתן היה לדעת מה נעשה במקרקעין בנוגע לפסולת, והדבר לא ניתן היה גילוי גם בשקידה סבירה, בשל הימצאות המקרקעין במרחק ממקום מושבה של התובעת, וכי בפועל היו אלה שטחי בור.

מאחר שכל פניות התובעת למשיבה 1 החל משנת 2008 עלו בתוהו, והיא מצידה סירבה לפנות את ערמות העפר ולכסות את השקע שנוצר במקרקעין, הגיעה המבקשת תובענתה נשוא בקשה זו.

בבקשה דנן מבקשת התובעת להוסיף את המשיבה 2 כנתבעת, מן הטעם כי המשיבה 2 הינה קבלן המשנה של המשיבה 1 שביצעה את העבודה, ועל כן הינה צד דרוש בתובענה, ביצעה את העבודה בפועל, ואחראית לנזק שנגרם לתובעת.

בנוסף טוענת התובעת, כי לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1, התחוור לה כי קיים מכתב, שצורף לכתב ההגנה, מטעם מר צ'רצ'ס, אשר בשנת 2002 היה מזכיר התובעת, ולפיו טוען הוא כי המקרקעין הוחזרו לתובעת נקיים מכל פסולת. על סמך מכתב זה, כך המבקשת, החליטה על ביצוע בדיקה מדגמית בערמות העפר, או אז נגלתה לה הפסולת הרבה שהסתתרה תחת ערמות העפר.

התובעת טוענת כי מאחר שהמדובר בשלב מקדמי של הדיון בתובענה דנן, עוד בטרם הוגש כתב תשובה להודעת צד ג', הרי שאין בתיקון כתב התביעה בכדי לסרבל את ההליך ולהאריכו יתר על המידה, ועל כן יש להיעתר לבקשת התיקון.

לכך השיבה המשיבה 2 כי כל מטרתה של הבקשה לתיקון הנדונה, הינה לנסות ולעקוף את תקופת ההתיישנות שדבקה בתביעתה המקורית. לשיטתה של המשיבה 2, מכתב התביעה המקורי עולה כי המבקשת ידעה על קיום ערימות הפסולת עוד בחודש ינואר 2002 והסכימה עם המשיבה 1 על פינויה כבר בחודש מאי 2002. לשיטתה, עילת תביעתה של המבקשת נסמכת על הפרה לכאורה של הסכם מיום 21.1.02, כאשר מועד ההפרה הנטען הוא המועד שהוסכם לביצוע הפינוי, 15.5.02. אשר על כן, המבקשת השתהתה בהגשת תביעתה מיום 15.5.02 ועד לחודש 1/10, למעלה מ7 חודשים לאחר היווצרות עילת תביעתה. מכאן, שתביעתה המקורית של המבקשת הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, ויש לדחותה על הסף.

טוענת המשיבה 2 כי בכתב התביעה המתוקן, טוענת המבקשת כאילו גילתה את ההפרה רק ביולי 2008, והדבר אינו אפשרי לאור מכתבו של מזכיר החברה, מר צ'רצ'ס, מיום 21.5.02. התובעת אם כן, מנסה, באמצעות תיקון תביעתה, ובחוסר תום לב, להכניס את תביעתה שהתיישנה זה מכבר, תחת כנפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ובכך לרפא את פגם ההתיישנות שדבק בה.

ממשיכה המשיבה וטוענת כי לגופו של עניין, ועל פי מהותו של תיקון כתב טענות כאמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין, הרי שהמבקשת לא הראתה, ולו בדוחק, במה יתרום התיקון להכרעה במחלוקות שבין הצדדים, וכל מטרתה של הבקשה הינו מקצה שיפורים וריפוי פגמים.

לשיטתה, העובדה שהיא [המשיבה 2] שימשה קבלן משנה של המשיבה 1, הייתה ידועה למבקשת מלכתחילה, ולו סברה היא [המבקשת] כי הדרש צירופה של המשיבה 2 כנתבעת, הייתה עושה זאת כבר בכתב התביעה המקורי. ממילא, כך המשיבה 2, מאחר שצורפה כצד ג' לתביעה, הרי שאין כל רבותא בצירופה כנתבעת, והדבר לא יועיל לבירור המחלוקות והשאלות השנויות במחלוקות בין הצדדים.

המשיבה 1 הגישה אף היא תגובתה לבקשה דנן, בה הצטרפה לאמור בתגובתה של המשיבה 2, כמפורט לעיל.